בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז משבר הקורונה, נשמעות הצהרות רבות מפי פוליטיקאים ומקבלי החלטות על רצונם לתמוך בעצמאים ובעסקים קטנים. אולם המציאות בשטח מספרת סיפור אחר לגמרי. במאמר זה נבחן את הפער בין ההצהרות לבין המעשים, ונסביר מדוע המדינה אינה מספקת תמיכה אמיתית ואפקטיבית לציבור העצמאים בישראל.
המלכודת הבירוקרטית: סבך של טפסים ותנאים
אחת הבעיות המרכזיות שעצמאים נתקלים בה היא הבירוקרטיה המסורבלת. כל תוכנית סיוע ממשלתית מלווה בשורה ארוכה של טפסים, תנאי סף מורכבים, ותהליכי אישור ממושכים. במקרים רבים, עצמאים נאלצים להשקיע זמן וכסף רב בהתנהלות מול הרשויות, ולעתים קרובות מגלים בסופו של תהליך שאינם זכאים לסיוע.
לפי נתוני רשות המסים, רק כ-40% מהעצמאים שהגישו בקשות לסיוע בתקופת הקורונה אכן קיבלו את המענקים המובטחים, בעוד היתר נדחו בשל אי-עמידה בקריטריונים טכניים או בשל טעויות בירוקרטיות.
נטל המס: לשלם יותר, לקבל פחות
עצמאים בישראל נושאים בנטל מס כבד במיוחד. בנוסף למס הכנסה, הם נדרשים לשלם ביטוח לאומי בשיעורים גבוהים, מס בריאות, מע"מ, ובמקרים רבים גם ארנונה עסקית ומיסים נוספים. אולם, למרות התשלומים הגבוהים, הם זוכים לרשת ביטחון סוציאלי חלקית בלבד.
בעוד שכירים זכאים לדמי אבטלה, עצמאים אינם זכאים לתמיכה דומה בתקופות של האטה עסקית. גם בתחום הפנסיה, עצמאים נמצאים בעמדת נחיתות, כשהם נדרשים לדאוג בעצמם לחיסכון הפנסיוני שלהם, ללא תמיכה מקבילה למה ששכירים מקבלים ממעסיקיהם.
הפתרונות המדומים: "עזרה" שאינה עוזרת
כשהמדינה כבר מציעה פתרונות, הם לרוב אינם מותאמים לצרכים האמיתיים של העצמאים. קרנות הלוואה בערבות מדינה, למשל, דורשות ביטחונות אישיים ניכרים ותהליכי אישור מסורבלים, מה שהופך אותן לבלתי נגישות עבור עסקים קטנים רבים.
גם תוכניות הכשרה ופיתוח עסקי המוצעות על ידי המדינה נוטות להיות כלליות מדי ולא מותאמות לצרכים הספציפיים של ענפים שונים. תוכניות אלו מתעלמות מהעובדה שלכל ענף יש אתגרים ייחודיים, ופתרון אחיד לכולם אינו אפקטיבי.
האפליה המובנית: יחס שונה לעצמאים ולשכירים
האפליה בין עצמאים לשכירים מתבטאת גם בזכויות סוציאליות. בעוד שכירים נהנים מחופשת לידה בתשלום, ימי מחלה, וחופשה שנתית, עצמאים נאלצים לספוג את העלויות הללו בעצמם. משמעות הדבר היא שעצמאי חולה או עצמאית שילדה עלולים למצוא עצמם ללא הכנסה לתקופה ממושכת.
לפי נתוני הביטוח הלאומי, עצמאים בישראל מקבלים בממוצע כ-30% פחות קצבאות וגמלאות בהשוואה לשכירים עם הכנסה דומה, למרות שהם משלמים אחוזים גבוהים יותר מהכנסתם.
מה באמת נדרש: פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות
על מנת לתמוך באופן אמיתי בעצמאים, נדרשים שינויים מערכתיים משמעותיים:
- הקמת מערכת ביטוח אבטלה ייעודית לעצמאים
- הפחתת הבירוקרטיה והפישוט תהליכי הסיוע
- התאמת הזכויות הסוציאליות של עצמאים לאלו של שכירים
- הקלות מס משמעותיות לעסקים קטנים בשנותיהם הראשונות
- יצירת רשת ביטחון כלכלית לתקופות משבר
סיכום: לשינוי אמיתי נדרשת מחויבות אמיתית
עצמאים בישראל מהווים חלק משמעותי מהכלכלה ומהחדשנות במשק. הם אלו שלוקחים סיכונים, יוצרים מקומות עבודה, ומניעים את הצמיחה הכלכלית. למרות זאת, המדינה ממשיכה להתייחס אליהם כאזרחים סוג ב' כשמדובר בזכויות ובתמיכה.
אם המדינה באמת רוצה לעזור לעצמאים, עליה לעבור מהצהרות לפעולות, ולספק פתרונות אמיתיים שיענו על הצרכים האמיתיים של ציבור העצמאים. רק כך ניתן יהיה לגשר על הפער הקיים ולאפשר לעסקים קטנים לשגשג ולתרום לכלכלה הישראלית.
